הגדרה עצמית ,נושא רגיש ומפוקפק שרובנו לא ממש מצליחים לגעת בו בלי להפצע.
כפי שרבנים רבים (חב'ד בעיקר) נהגו לעשות - אני מקדיש שעה ביום לשום דבר...
לבהיה,מנוחה אגואיסטית ולא מתפשרת שאינה מתחייבת לכלום.
מתוך התהליך הזה נוצרת דינמיקה של מחשבה ,כזו שאין לך את הזמן (פנאי) להגיע אליה באופן רגיל.
זה מקל על המסע לגילוי עצמי כמו גם טוען מחדש את הסוללות.אפילו בתקופה עמוסה ומטורפת כמו עכשיו,תקופה שאין לי בה מספיק זמן להקדיש לדברים האהובים עלי (כמו הפורום והקבוצה הזו) או לישון כמו שצריך- אני ממשיך להקדיש שעה ביום לכלום.
לפעמים יוצאים מזה דברים.
אחד הדברים שהבנתי הוא שרובנו לא מעזים להיות אמנים,בנוסף לכותרת הטכנית "צלם".
רובנו חוששים לגעת במקומות העמוקים והאפלים ביותר אצלנו ומסתפקים בתיעוד של מה שעל פני השטח.
אין בזה רע של ממש אבל זה קצת עצוב.שהפחד או ,חלילה, העצלנות מונעים מאתנו את החדירה לחלק הזה בתוכנו,זה אשר כמה להביע את עצמו בדרך יחודית ולקבל פידבק.
באיזה שלב בעבר הבטחתי לעצמי שלא אתן לזה לקרות אצלי,שאכריח את האמן שבי לחפש את דרכו החוצה.
איני יכול לדעת אם זה מצליח אלא רק לקוות שכן.
הקטע הבא נכתב באמבטיה,יום אחד ,בעת שלו ריד התנגן לו ברקע:
"Holly came from miami f.l.a.
Hitch-hiked her way across the u.s.a.
Plucked her eyebrows on the way
Shaved her leg and then he was a she
She says, hey babe, take a walk on the wild side
Said, hey honey, take a walk on the wild side"
אתה ממציא את עצמך מחדש כל הזמן,כך אתה יודע שאתה אמן,יוצר.כך אתה יודע שאתה חי.
אפילו אם אתה ממציא את אותה דמות בגירסה משופרת ומעודכנת כל פעם.
כמו לו ריד.
אתה יכול כמו דיוויד בואי להתמכר לחדשנות ולשינוי אך גם אז אדם שיבחן את שינוייך בקפידה - יראה את אותה דמות מציצה שם מתחת,מתגלגלת ,גילגולים שונים.
ממילא סוג זה של המצאה מחדש נובע בעיקר מאגו נפוח ומהפחד להשכח.
"And the coloured girls go
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo"
אחת הבעיות הבולטות עם אמנים נשכחים היא שאינם מפרגנים או אינם מבינים את הצורך להמציא עצמם מחדש.הם שוכחים שזו פואנטה חשובה ונצמדים לדבר אחד שבסופו של דבר מוביל אותם החוצה מתודעתנו.
דיוויד בואי הבין את זה וחושש מזה כל כך....
אבל איזה סבא מגניב?
תמיד יש לי בראש מילים שלו,
תמיד יש לי בראש אווירה של לו ריד.
"Hey babe, take a walk on the wild side
I said hey joe, take a walk on the wild side"
האיש הזה כל כך מודע לאווירה עד שאינו מוריד את רחש המגברים מהתקליטים שלו.
ופעם אחת ,כדי לנגן שיר - כיוון את כל המיתרים של הגיטרה לתו אחד,אותו תו..תחשבו על זה רגע....
"I said, hey babe, take a walk on the wild side
All right, huh"
תמיד אהבתי הרואין שיק,הרבה לפני שכמה פלצנים קראו לזה בשם הנורא הזה.
רזה,חיוור,זז לאט.מכנס צמוד לרגל (סקיני ג'ינס מיי אס...איך עובדים עליכם בקלות...בשנות השמונים קראו לזה "ג'ינס"...)
חולצה צמודה וז'קט רפוי...מגפי בוקרים מתחברים עם זה טוב...משפיעים על ההליכה ...
שקעים מתחת לעיניים.
אני מתחבר לזה כל כך.הרבה יותר אצלי מאשר אצל אחרים.
כשהכרתי את אנגליה - התקלקל לי המראה,אנגליה השמינה אותי,איבדה את שיערי הארוך.
עכשיו,כשאני פה ,עשר שנים אחרי,זה חוזר.
תמיד אנשים אומרים :"כל חיי רציתי להיות אמן"...
הנה עוד פעם...
תמיד חיפשתי דרך,לא הבנתי שאני כזה,אבל אולי זה חלק מהעניין:
היוצר רק יודע שהוא יוצר - זה הדיעות של אחרים שעושות אותו אמן.
"She said, hey babe, take a walk on the wild side
I said, hey honey, take a walk on the wild side
And the coloured girls say"
במשך שנים היתה לי בעיה לבחור שם משפחה חדש..
התחלתי עם "קי" (תחשבו על זה רגע) "ג'וליאן קי"...קצת נשמע כמו ג'אנקי...לא?
לא הבחנתי בזה אז ,אבל שם המשפחה שלי תמיד שיקף את מה שעבר עלי בתקופה נתונה.....
כשהייתי בארמן זה היה "בר"
כשנסעתי לאנגליה זה היה "ריין" (יעני גשם...למי שנגמרה הבטריה...)
רק כשהתחלתי להבין את עצמי זה הפך לרי (RAY) ,האות הראשונה והאחרונה של השם שנתן לי אבא...
זה גם יצא "מלך" בספרדית,אבל לא בכוונה...
אבא שלי...אמא שלי....אחיות...
(יש משהו ממכר באמבטיה עם DOVE )
להורים שלי היה חוסר הצלחה מסויים בלתת לי שמות..
אחד מחקתי,מאחר אני מתעלם רוב הזמן ואחד קיצצתי עד שנשארו ממנו רק שתי אותיות.
זה לא מסר להורים על כשלון שלהם -להיפך,לא הייתי אני בלעדיהם...מן הסתם.
אבל זה בהחלט מסר על יצירה עצמית.
אתה היצירה שלך,אם תרצה או לא - עדיף שתרצה ,ככה תהיה לך יותר שליטה במה שקורה.
"Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo)"
כפי שרבנים רבים (חב'ד בעיקר) נהגו לעשות - אני מקדיש שעה ביום לשום דבר...
לבהיה,מנוחה אגואיסטית ולא מתפשרת שאינה מתחייבת לכלום.
מתוך התהליך הזה נוצרת דינמיקה של מחשבה ,כזו שאין לך את הזמן (פנאי) להגיע אליה באופן רגיל.
זה מקל על המסע לגילוי עצמי כמו גם טוען מחדש את הסוללות.אפילו בתקופה עמוסה ומטורפת כמו עכשיו,תקופה שאין לי בה מספיק זמן להקדיש לדברים האהובים עלי (כמו הפורום והקבוצה הזו) או לישון כמו שצריך- אני ממשיך להקדיש שעה ביום לכלום.
לפעמים יוצאים מזה דברים.
אחד הדברים שהבנתי הוא שרובנו לא מעזים להיות אמנים,בנוסף לכותרת הטכנית "צלם".
רובנו חוששים לגעת במקומות העמוקים והאפלים ביותר אצלנו ומסתפקים בתיעוד של מה שעל פני השטח.
אין בזה רע של ממש אבל זה קצת עצוב.שהפחד או ,חלילה, העצלנות מונעים מאתנו את החדירה לחלק הזה בתוכנו,זה אשר כמה להביע את עצמו בדרך יחודית ולקבל פידבק.
באיזה שלב בעבר הבטחתי לעצמי שלא אתן לזה לקרות אצלי,שאכריח את האמן שבי לחפש את דרכו החוצה.
איני יכול לדעת אם זה מצליח אלא רק לקוות שכן.
הקטע הבא נכתב באמבטיה,יום אחד ,בעת שלו ריד התנגן לו ברקע:
walk on the wild side in the bath...
"Holly came from miami f.l.a.
Hitch-hiked her way across the u.s.a.
Plucked her eyebrows on the way
Shaved her leg and then he was a she
She says, hey babe, take a walk on the wild side
Said, hey honey, take a walk on the wild side"
אתה ממציא את עצמך מחדש כל הזמן,כך אתה יודע שאתה אמן,יוצר.כך אתה יודע שאתה חי.
אפילו אם אתה ממציא את אותה דמות בגירסה משופרת ומעודכנת כל פעם.
כמו לו ריד.
אתה יכול כמו דיוויד בואי להתמכר לחדשנות ולשינוי אך גם אז אדם שיבחן את שינוייך בקפידה - יראה את אותה דמות מציצה שם מתחת,מתגלגלת ,גילגולים שונים.
ממילא סוג זה של המצאה מחדש נובע בעיקר מאגו נפוח ומהפחד להשכח.
"And the coloured girls go
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo"
אחת הבעיות הבולטות עם אמנים נשכחים היא שאינם מפרגנים או אינם מבינים את הצורך להמציא עצמם מחדש.הם שוכחים שזו פואנטה חשובה ונצמדים לדבר אחד שבסופו של דבר מוביל אותם החוצה מתודעתנו.
דיוויד בואי הבין את זה וחושש מזה כל כך....
אבל איזה סבא מגניב?
תמיד יש לי בראש מילים שלו,
תמיד יש לי בראש אווירה של לו ריד.
"Hey babe, take a walk on the wild side
I said hey joe, take a walk on the wild side"
האיש הזה כל כך מודע לאווירה עד שאינו מוריד את רחש המגברים מהתקליטים שלו.
ופעם אחת ,כדי לנגן שיר - כיוון את כל המיתרים של הגיטרה לתו אחד,אותו תו..תחשבו על זה רגע....
"I said, hey babe, take a walk on the wild side
All right, huh"
תמיד אהבתי הרואין שיק,הרבה לפני שכמה פלצנים קראו לזה בשם הנורא הזה.
רזה,חיוור,זז לאט.מכנס צמוד לרגל (סקיני ג'ינס מיי אס...איך עובדים עליכם בקלות...בשנות השמונים קראו לזה "ג'ינס"...)
חולצה צמודה וז'קט רפוי...מגפי בוקרים מתחברים עם זה טוב...משפיעים על ההליכה ...
שקעים מתחת לעיניים.
אני מתחבר לזה כל כך.הרבה יותר אצלי מאשר אצל אחרים.
כשהכרתי את אנגליה - התקלקל לי המראה,אנגליה השמינה אותי,איבדה את שיערי הארוך.
עכשיו,כשאני פה ,עשר שנים אחרי,זה חוזר.
תמיד אנשים אומרים :"כל חיי רציתי להיות אמן"...
הנה עוד פעם...
תמיד חיפשתי דרך,לא הבנתי שאני כזה,אבל אולי זה חלק מהעניין:
היוצר רק יודע שהוא יוצר - זה הדיעות של אחרים שעושות אותו אמן.
"She said, hey babe, take a walk on the wild side
I said, hey honey, take a walk on the wild side
And the coloured girls say"
במשך שנים היתה לי בעיה לבחור שם משפחה חדש..
התחלתי עם "קי" (תחשבו על זה רגע) "ג'וליאן קי"...קצת נשמע כמו ג'אנקי...לא?
לא הבחנתי בזה אז ,אבל שם המשפחה שלי תמיד שיקף את מה שעבר עלי בתקופה נתונה.....
כשהייתי בארמן זה היה "בר"
כשנסעתי לאנגליה זה היה "ריין" (יעני גשם...למי שנגמרה הבטריה...)
רק כשהתחלתי להבין את עצמי זה הפך לרי (RAY) ,האות הראשונה והאחרונה של השם שנתן לי אבא...
כבוד!
זה גם יצא "מלך" בספרדית,אבל לא בכוונה...
אבא שלי...אמא שלי....אחיות...
(יש משהו ממכר באמבטיה עם DOVE )
להורים שלי היה חוסר הצלחה מסויים בלתת לי שמות..
אחד מחקתי,מאחר אני מתעלם רוב הזמן ואחד קיצצתי עד שנשארו ממנו רק שתי אותיות.
זה לא מסר להורים על כשלון שלהם -להיפך,לא הייתי אני בלעדיהם...מן הסתם.
אבל זה בהחלט מסר על יצירה עצמית.
אתה היצירה שלך,אם תרצה או לא - עדיף שתרצה ,ככה תהיה לך יותר שליטה במה שקורה.
"Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo)"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה