האדם ש מ ו ל ו חייך אליו...
הוא לא יכול לסבול זאת עוד, הניף את המאפרה הכבדה שעמדה על השולחן לימינו והטיח אותה בזכוכית.
קול נפץ אדיר נשמע ואור מסמא בקע מהחור המשונן שנוצר.האור דעך אחרי מספר שניות ונעלם.
הוא בחן היטב את החלל הריק שמולו,נדהם.
פנה לאחור מגרד קלות את פדחתו פרועת השיער.עיניו מתרוצצות,מבוהלות,בחוריהן.בולטות החוצה בפחד ובזוועה .הן נחו לרגע על הזכוכית
והאדם ש מ ו ל ו חייך אליו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה