יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

It’s all about Digital Art- 10 Digital Artists Group




הכל על אמנות דיגיטלית - קבוצת 10 אמנים דיגיטלים.

דף פרסום ראשון

קבוצת 10 אמנים דיגטלים הוקמה בשנת 2009 והיא משקפת עשר קונצפציות אומנותיות וסגנונות ייחודיים – כשלכל אמני הקבוצה מכנה משותף: כולם עושים שימוש במדיה דיגיטלית כדי לבטא את יצירתם האומנותית. המחשב על תוכנותיו השונות, העט והמשטח הדיגיטלי, המצלמה והסורק משמשים את בני הקבוצה כ"מכחול". הגיוון של בני הקבוצה מתבטא לא רק בקונצפציות והסגנונות השונים אלא משתקף גם בעובדה שהם נעזרים בתוכנות בעלות מאפיינים שונים הכוללות לעניין זה Vector Graphics,Bitmap Graphics כמו גם Fractal Graphics.

המצלמה הדיגיטלית והסורק משמשים לכמה מהאומנים כנקודת מוצא לליקוט אבני היסוד שעליהם תיבנה היצירה, בעוד שאחרים נעזרים במחשב, בעט ובלוח הדיגיטלי בלבד. חלקם עבדו מתחילת דרכם במדיה זו, בעוד שאחרים הגיעו לדיגיטציה לאחר תקופת יצירה מסורתית כציירים וכצלמים. קבוצת 10 אמנים דיגיטליים שואפת להביא להכרה באמנות הדיגיטלית כזרם אמנותי ייחודי.

כללית, שינתה העבודה עם המחשב את דרכי החשיבה ושיפרה אותם לאין ערוך. הדבר נתן אותותיו במיוחד בכל מה שקשור לחידוד הרעיוני ולדיוקו ולבהירות המחשבתית שהעבודה על המחשב מאפשרת להשיג. בפוטנציאל שהיה טבוע במחשב ואשר מכוחו שופרו דרכי החשיבה, היה יותר מרמז, שבעבודה עם המחשב ניתן לשפר את העשייה גם כשמדובר באמנות הציור.

מאז ומעולם, אפשרה הטכנולוגיה לאמן לחרוג מגבולותיה ומאפשרויותיה של האמנות המסורתית והיא שימשה מעין מגבר ליכולותיו. כך גם כשמדובר בשימוש באמצעים הדיגיטליים של המצלמה, הסורק, המחשב, העט והמשטח הדיגיטליים למטרות האומנות. ציור בכלים אלה יוצר "מכחול" ייחודי. מכחול המאופיין באיכויות חדשניות שאין להן אח ורע באמצעי הציור המסורתיים. אפשר לומר כי בציור הדיגיטלי השמיים הם הגבול. עם זאת, יש לזכור שאין בהכרה בייחודיות של
ה"מכחול" שהאמצעים הדיגיטליים יוצרים, כדי להקנות לאמצעים אלה מעמד מעבר להיותם כלי ביצוע בלבד. השימוש ביכולות הללו נעשה לא על חשבון, אלא תוך שמירה על ערכי האומנות הפלסטית של הקומפוזיציה, הצבע, ועוד. מעמדם של האמצעים הדיגיטליים ככלי ביצוע דומה לזה שממנו נהנים העיפרון או המכחול המסורתיים. אין לאמצעים הדיגיטליים שיקול דעת או כוח שיפוט משלהם. גם בעידן הציור הדיגיטלי האמן הוא היוצר.

מתוך השיח האמנותי נולד הרעיון להציג תערוכה משותפת בנושא שנבחר על ידי חברי הקבוצה.

הקבוצה מתארגנת לקראת תערוכה קבוצתית גדולה.

חברי הקבוצה לפי הא-ב

פרופ.רות בן ישראל

יהודית בריקמן

ישראל הרצל

בני ונטורה

תמר מייק לאופר

דורית פריצקי

יונה ראובני

עידית רוזנבלום

יוסף רז

ג'וליאן רי

אתר הקבוצה
המצגת שלנו

______________________________________________________________________

_____

First Publication

The “10 Artists” group was founded in 2009, and reflects the styles and artistic concepts of ten artists – with a common denominator for all the artists in the group, of using the digital media to express their art. The computer, alongside various applications, the stylus pen and digital pad, the camera, and the scanner are all used by the group members as a kind of “paintbrush”. The variety within the group is reflected not only by the different artistic concepts and styles, but also by the fact that the artists use application with different features including, in this context, vector graphics and bitmap graphics, as well as fractal graphics. The digital camera and the scanner are used by some of the artists as a source from which they begin gathering the foundations upon which they would construct their artwork, whereas others only use a computer, stylus pen and digital pad. Some of them have been working with this medium from an early stage of their work, while others went through a period of more traditional creative process, as painters and photographers, before going digital. The 10 digital artists group would like to define digital art as an acknowledged artistic movement.

In all aspects, working with a computer has changed the way in which we think, improving it significantly. This has been particularly evident in fields that involve sharpening and purifying an idea, due to the conceptual clarity made possible by working with a computer. This potential, held by the computer, for improving our though mechanisms, was sufficiently indicative that there was also room for improvement in the field of art and painting.

Technology has always enabled the artist to exceed its limits and go outside the options made available by traditional arts and crafts, acting as an amplifier for his abilities. This is also the case with the use of digital means, like a camera, scanner, computer, stylus pen, and digital pad, for artistic purposes. Painting using these tools creates a unique paintbrush – a paintbrush characterized by innovative features, with no equivalence in traditional painting.
You could say that when it comes to digital painting, the sky is the limit.

Nevertheless, we must bare in mind that acknowledging the uniqueness of the “paintbrush” provided by digital means, still doesn't mean that they are perceived as more than a mere tool. The use of these abilities is in no way done at the expense of, but rather by the guidelines of composition, color, and other principles of plastic art. These digital means are on the same level as other tools, like the traditional paintbrush or pencil. The digital means have no judgment or jurisdiction of their own. In the age of digital painting, the artist is still the creator.

From this artistic discourse arose the idea of creating a group exhibition, with a theme selected by the members of the group.

This large scale exhibition idea is now at the top of our agenda.

The group members

Prof. Ruth Ben Israel

Yehudit Brikmann

Israel Herzl

Tamar Mike Laufer

Jeulian Ray



Yosef Raz

Dorit Pritzki

Yona Reuvani

Idit Rosenblum

Benny Ventura

Group Website:


יום רביעי, 29 ביולי 2009

בדידות אינה דג


תמונה זו היא חלק מסדרה שעבדתי עליה תקופה ארוכה.
בכולן מוצגות דמויות בובתיות משהו,במצב רגשי מוגדר.
אלמנט נוסף שחוזר בהן הוא דג.....
זה בא כרפרנס לבדיחה שסיפר סופר מד'ב אחד לחברו.
(לא,אני לא אביא פה את הבדיחה,נחשוב עליה כעל בדיחה פרטית)

יום שישי, 17 ביולי 2009

walk on the wild side in the bath

הגדרה עצמית ,נושא רגיש ומפוקפק שרובנו לא ממש מצליחים לגעת בו בלי להפצע.
כפי שרבנים רבים (חב'ד בעיקר) נהגו לעשות - אני מקדיש שעה ביום לשום דבר...
לבהיה,מנוחה אגואיסטית ולא מתפשרת שאינה מתחייבת לכלום.

מתוך התהליך הזה נוצרת דינמיקה של מחשבה ,כזו שאין לך את הזמן (פנאי) להגיע אליה באופן רגיל.
זה מקל על המסע לגילוי עצמי כמו גם טוען מחדש את הסוללות.אפילו בתקופה עמוסה ומטורפת כמו עכשיו,תקופה שאין לי בה מספיק זמן להקדיש לדברים האהובים עלי (כמו הפורום והקבוצה הזו) או לישון כמו שצריך- אני ממשיך להקדיש שעה ביום לכלום.
לפעמים יוצאים מזה דברים.

אחד הדברים שהבנתי הוא שרובנו לא מעזים להיות אמנים,בנוסף לכותרת הטכנית "צלם".
רובנו חוששים לגעת במקומות העמוקים והאפלים ביותר אצלנו ומסתפקים בתיעוד של מה שעל פני השטח.
אין בזה רע של ממש אבל זה קצת עצוב.שהפחד או ,חלילה, העצלנות מונעים מאתנו את החדירה לחלק הזה בתוכנו,זה אשר כמה להביע את עצמו בדרך יחודית ולקבל פידבק.
באיזה שלב בעבר הבטחתי לעצמי שלא אתן לזה לקרות אצלי,שאכריח את האמן שבי לחפש את דרכו החוצה.
איני יכול לדעת אם זה מצליח אלא רק לקוות שכן.

הקטע הבא נכתב באמבטיה,יום אחד ,בעת שלו ריד התנגן לו ברקע:



walk on the wild side in the bath...


"Holly came from miami f.l.a.
Hitch-hiked her way across the u.s.a.

Plucked her eyebrows on the way
Shaved her leg and then he was a she
She says, hey babe, take a walk on the wild side
Said, hey honey, take a walk on the wild side"

אתה ממציא את עצמך מחדש כל הזמן,כך אתה יודע שאתה אמן,יוצר.כך אתה יודע שאתה חי.
אפילו אם אתה ממציא את אותה דמות בגירסה משופרת ומעודכנת כל פעם.
כמו לו ריד.

אתה יכול כמו דיוויד בואי להתמכר לחדשנות ולשינוי אך גם אז אדם שיבחן את שינוייך בקפידה - יראה את אותה דמות מציצה שם מתחת,מתגלגלת ,גילגולים שונים.
ממילא סוג זה של המצאה מחדש נובע בעיקר מאגו נפוח ומהפחד להשכח.


"And the coloured girls go

Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo"


אחת הבעיות הבולטות עם אמנים נשכחים היא שאינם מפרגנים או אינם מבינים את הצורך להמציא עצמם מחדש.הם שוכחים שזו פואנטה חשובה ונצמדים לדבר אחד שבסופו של דבר מוביל אותם החוצה מתודעתנו.
דיוויד בואי הבין את זה וחושש מזה כל כך....
אבל איזה סבא מגניב?

תמיד יש לי בראש מילים שלו,
תמיד יש לי בראש אווירה של לו ריד.

"Hey babe, take a walk on the wild side
I said hey joe, take a walk on the wild side"


האיש הזה כל כך מודע לאווירה עד שאינו מוריד את רחש המגברים מהתקליטים שלו.
ופעם אחת ,כדי לנגן שיר - כיוון את כל המיתרים של הגיטרה לתו אחד,אותו תו..תחשבו על זה רגע....


"I said, hey babe, take a walk on the wild side
All right, huh"

תמיד אהבתי הרואין שיק,הרבה לפני שכמה פלצנים קראו לזה בשם הנורא הזה.
רזה,חיוור,זז לאט.מכנס צמוד לרגל (סקיני ג'ינס מיי אס...איך עובדים עליכם בקלות...בשנות השמונים קראו לזה "ג'ינס"...)
חולצה צמודה וז'קט רפוי...מגפי בוקרים מתחברים עם זה טוב...משפיעים על ההליכה ...
שקעים מתחת לעיניים.
אני מתחבר לזה כל כך.הרבה יותר אצלי מאשר אצל אחרים.
כשהכרתי את אנגליה - התקלקל לי המראה,אנגליה השמינה אותי,איבדה את שיערי הארוך.
עכשיו,כשאני פה ,עשר שנים אחרי,זה חוזר.

תמיד אנשים אומרים :"כל חיי רציתי להיות אמן"...
smile.gif
הנה עוד פעם...
תמיד חיפשתי דרך,לא הבנתי שאני כזה,אבל אולי זה חלק מהעניין:
היוצר רק יודע שהוא יוצר - זה הדיעות של אחרים שעושות אותו אמן.


"She said, hey babe, take a walk on the wild side
I said, hey honey, take a walk on the wild side
And the coloured girls say"


במשך שנים היתה לי בעיה לבחור שם משפחה חדש..
התחלתי עם "קי" (תחשבו על זה רגע) "ג'וליאן קי"...קצת נשמע כמו ג'אנקי...לא?
לא הבחנתי בזה אז ,אבל שם המשפחה שלי תמיד שיקף את מה שעבר עלי בתקופה נתונה.....
כשהייתי בארמן זה היה "בר"
כשנסעתי לאנגליה זה היה "ריין" (יעני גשם...למי שנגמרה הבטריה...)
רק כשהתחלתי להבין את עצמי זה הפך לרי (RAY) ,האות הראשונה והאחרונה של השם שנתן לי אבא...
כבוד!

זה גם יצא "מלך" בספרדית,אבל לא בכוונה...smile.gif

אבא שלי...אמא שלי....אחיות...

(יש משהו ממכר באמבטיה עם DOVE )

להורים שלי היה חוסר הצלחה מסויים בלתת לי שמות..
אחד מחקתי,מאחר אני מתעלם רוב הזמן ואחד קיצצתי עד שנשארו ממנו רק שתי אותיות.
זה לא מסר להורים על כשלון שלהם -להיפך,לא הייתי אני בלעדיהם...מן הסתם.
אבל זה בהחלט מסר על יצירה עצמית.
אתה היצירה שלך,אם תרצה או לא - עדיף שתרצה ,ככה תהיה לך יותר שליטה במה שקורה.


"Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo)"

יום חמישי, 16 ביולי 2009

האדם שמולו


האדם ש מ ו ל ו חייך אליו...
הוא לא יכול לסבול זאת עוד, הניף את המאפרה הכבדה שעמדה על השולחן לימינו והטיח אותה בזכוכית.
קול נפץ אדיר נשמע ואור מסמא בקע מהחור המשונן שנוצר.האור דעך אחרי מספר שניות ונעלם.
הוא בחן היטב את החלל הריק שמולו,נדהם.
פנה לאחור מגרד קלות את פדחתו פרועת השיער.עיניו מתרוצצות,מבוהלות,בחוריהן.בולטות החוצה בפחד ובזוועה .הן נחו לרגע על הזכוכית
והאדם ש מ ו ל ו חייך אליו...

מחשבות על בוטן

‏10/01/2009 04:21:13
אני מביט בהדמיה התלת ממדית...ה"תמונה" שלך.את נראית לי כל כך יפה. שפה משורבבת חמודה ואף כפתור סולד קטן,כמו של אמא שלך.... איזו מלאכית.אין לי סבלנות כבר עד שתצאי אלינו,שאני אוכל לחבק אותך. לאהוב אותך.
אני כבר אוהב אותך,עוד לא סיימת "להתבשל" ואני כבר אוהב אותך בכל נימי נפשי. אני יודע שאת לא תהיי סתם עוד ילדה,את חשובה,את תשפיעי על העולם הזה-תשני אותו לטובה. אני מרגיש שיש בך משהו.איזה סוג של קסם שהעולם הזה רק ירוויח ממנו.. אני מלטף לאמא שלך את הבטן כל הזמן,מנשק,ככה אני מלטף את שתיכן ומנסה להעביר לשתיכן כמה אהבה יש לי בשבילכן. אולי את מרגישה את זה-יודעת שאבא כבר אוהב אותך. כבר מוכן לשמור עליך.לתת לך הכל. איזו מילה מוזרה זו אבא....מוזרה שכאני אומר אותה ומתכוון אלי. בוטן,את שינית לי את העולם.עד שאת באת לתודעתי בכלל לא חשבתי שאהיה אבא אי פעם.לא חשבתי שארצה בכלל – ואני כל כך רוצה עכשיו. כל מה שקורה פה מסביב גורם לי לחשוב על איזה מן אדם אני ,גורם לי לרצות להיום אדם יותר טוב.להיות אבא. כזה שתכבדי גם כשתגדלי.
כזה שתדעי שמכבד אותך מההתחלה. את התשובה ילדה,את ההסבר. ראיתי אותך זזה לך בבטן .יד אחת מלטפת את העורף ליד האוזן.נינוחה אבל פעלתנית .אם מה שראיתי מצביע על האופי שלך אז אני כבר בטוח שאת מקסימה.חמודה להפליא . את נראית קצת רצינית,אולי בגלל שרבוב השפתיים המתוק הזה. הרופא אומר שכבר את מצטיינת בכל פעם שאנחנו באים לבדוק את ההתקדמות שלך .
אני מדמיין אותנו יחד,אני מדמיין אותך.כל כך רוצה שתהיי פה כבר. אני חוזר להתמוגג מול התמונה שלך.להתגעגע. (אפשר בכלל להתגעגע למישהי שעוד לא הגיעה?) זו דרך מאד טובה לכרגע בכדי להתמודד עם הפחדים,החששות.
איך נקרא לך?
כגודל הציפיות – גודל האכזבה.
‏יום שישי 19 יוני 2009 ביום שישי 12 ביוני 2009 בשעה אחת בצהריים הלב שלי נקרע.


איבדנו אותך. שתיים עשרה שעות לפני כן הגענו לבית החולים במחשבה שאת בדרך החוצה.

אמא שלך נכנסה לניתוח חירום מאחר ונתברר שאת כנראה במצוקה,שם בעצם זה נגמר. יצאת ללא רוח חיים.נסיונות ההחיאה נמשכו כל הלילה וכאמור בשעה אחת בצהריים הסתיים הנסיון להצילך. כנראה שעוד לא היה הזמן הנכון שתבואי אלינו. איזה שהוא כוח שרירותי ואקראי ביקום הזה החליט שלא נקבל אותך. ילדה שלי,אני כל כך חסר אותך.
ראיתי את פנייך הקטנות לשניות מועטות בדרך לטיפול נמרץ.
בדיוק כפי שחשבתי,מלאך קטן שלי. כה יפה,כה רצינית.
כואב לי לחשוב שלא קיבלנו אותך.כל כך רצינו.כל כך חיכינו. זה כל כך כואב.... עכשיו,בעוד אמא שלך מנסה להחלים מהניתוח ואנחנו מנסים להחלים מהמכה הזו אני מבין שגם אם היית פה רק לרגע מילאת את ההבטחה השקטה שקיומך הציע. את חשובה בעולם הזה. לימדת אותנו ערכה של אהבה,משפחה,חברות. לימדת אותנו ערכה של צפייה משותפת. לימדת אותנו כמה חזקים אמא שלך ואני כשאנחנו יחד וכמה חזקה האהבה המקיפה אותנו. לימדת אותנו כמה אנחנו רוצים וצריכים להביא ילדים בריאים ומאושרים לעולם. כמה יש לנו לתת.

תתבונן בעצמך


המבט פנימה צריך להיות כן וישר. אין טעם בו כשהוא מצופה בכל התירוצים וההצטדקויות שאנו ממלאים את חיינו בהם. במיוחד בתקופות שבהן קורים דברים החורגים, מהשיגרה הסתמית שלנו כרגע,בתקופה בה אני מרוכז ביצירה של חיים חדשים וכל שזה מביא איתו,הייתי חייב להתבונן מעבר לעובדה שאני עומד להיות אבא. מעבר לשמחה ולדאגה לבריאות זוגתי והעובר (בת,אם זה מעניין אתכם) ולראות גם את המחשבות הקטנות שעוברות לי בראש.השיתוף,ההזדהות,הרצון להתחבר- אבל גם מעט קינאה ביתרונות של הצד השני בחבילה הזו..
"לה יותר קל להתחבר" "הקשר שלה עם העובר" רציתי להראות כאן שגם לי יש ,קשר עם העובר,וגם אני רוצה את תחושה,
החיבור,הקרדיט...... התוצאה של זה היתה התמונה שאני מכנה :"expecting” " בכלים מובנים מאליהם,מעין האכלה בכפית,אמרתי את זה.אני מקווה שמבט אחד בתמונה ייגרום לכם לרצות להתבונן עוד.עמוק יותר.

אמן ...המממ... לימינלי...

אני רואה את עצמי כאמן לימינלי .דר על הסף שבין צילום וציור,חי על התפר שבין הדיגיטלי והאנלוגי (ציור קלאסי)
לעתים קרובות עבודתי משלבת עבודה במחשב עם גימורים במכחול וצבע לאחר הדפסה.
איני מחוסר רצון להתחייב לאף אחד מהצדדים. מתחייב בכיף אבל לא מוכן
שיחייבו אותי.אין בי רצון להיות נאמן לכללים שמוכתבים בידי אחרים.
גם בקונספט אני נמצא במקום שהוא סף,בין לבין,רוב עבודתי מתעסקת בדואליות של החיים הללו הכל פה דואלי. אין כיעור בלי יופי, אין כאב בלי הנאה, אין נקיון בלי לכלוך.
וחשוב לי להעביר שזה לא עוד גיבוב מילים שטוח, אלא עובדה.
הרמוניה
ואסתטיקה הן הדבק שאני מנסה לחפש בתוך הסיטואציה שאני מנסה להציג. עצם החיפוש חשוב לי יותר מאשר התוצאה הסופית. אני משתמש במטרה, כדי לחקור את האמצעים.

אסתטיקה היא מושג רחב יותר ממה שאנחנו תופסים בדרך כלל. הגבולות שלה הם מה שמעניין אותי לחקור. המקומות שבהם המכלול משרה תחושה של שלמות,למרות העיוות, המקומות שבהם אפשר למצוא את הכיעור בתוך היופי.